א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שנלר, ורדי ולבהר-שרון) מיום 6.10.08 בתיק ע"מ 1260/07, בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (השופט נחמני) מיום 10.9.07 בתיק תמ"ש 11515/01.
ב. המבקשת ומשיב 1 התגרשו בשנת 2002. בשנת 2004 פנה המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להורות על הפניית אחד משני ילדי הצדדים (שנולד חמישה חודשים אחרי הנישואין) לבדיקת אבהות. לא אדרש אלא בתמצית לגלגוליו השונים של התיק. לענייננו די לציין, כי בית המשפט לענייני משפחה (השופטת צפת) מינה אפוטרופוס לדין לקטין (המשיב 2), ובהמשך הורה על הקמת צוות מומחים לבירור טובתו. במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו עלתה השאלה, האם לפי חוק מידע גנטי, תשס"א - 2000, כנתינתו לעת ההיא, נתונה לבית המשפט סמכות להורות על בדיקה כאמור. ביום 10.9.07 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי קיימת סמכות כאמור, ככל שהדבר הוא לטובת הקטין, וחוק מידע גנטי - כנתינתו לעת ההיא - אינו אוסר על כך.
ג. בית המשפט המחוזי סקר בפרטות את הוראת הדין, לרבות הצעות לתיקון החוק שהיו על הפרק, וסוף דבר הסיק אף הוא כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לכך, גם לפי חוק מידע גנטי בניסוחו הקודם; וככל שהמדובר בקטין, שטובתו עיקר, ייקבע הדבר על פי חוות דעת של מומחים ותוך שמיעת האפוטרופוס לדין.
ד. הטענות בבקשה חוזרות הן לשאלת הסמכות, ומדגישות את אי הסכמתו של הקטין דנא לבדיקת האבהות; וכן נטענות טענות בדבר השתק על פי המשפט העברי, שכן המשיב התנהג כאבי הקטין ונהג בו כך; וכן, אף שאין במקרה זה חשש לממזור, נטען כי טובת הילד שוללת מינוי מומחים מראש, נוכח הקשרים שנוצרו בין המשיב לקטין. ועוד נאמר, כי אף אם אין השאלה שבמחלוקת האם חוק מידע גנטי שולל בדיקת רקמות, אלא האם בנסיבות כאלה רשאי המשיב לכפור באבהותו לקטין - הנה משהוכח הצורך ביציבות ובקביעות לקטין, אין להידרש לנושא עוד.
ה. אחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. באשר לחוק מידע גנטי, המבקשת מודעת לכך שביום 30.7.08 פורסם חוק מידע גנטי (תיקון מס' 3), תשס"ח - 2008 בו הוסדרה סוגיית "בדיקה גנטית לקשרי משפחה" והתנאים לעריכתה (להלן החוק החדש). הערכאות הקודמות הכריעו בסוגיית הסמכות לפי המצב החוקי עובר לקבלת החוק החדש, שנכנס לתוקפו ביום 30.11.08 - אף כי בית המשפט המחוזי סקר גם את החוק החדש - ושאלה זו אינה רלבנטית עוד ואינה מצריכה עיסוק באשר חלף זמנו. כך במישור הכללי, בשאלה אם ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123), וכך במישור הספציפי. בית המשפט לענייני משפחה לא הורה לעת הזאת על קיום בדיקה; הוא הורה על הקמת צוות לבירור טובת הקטין. אם בסוף הבירור יוחלט להורות על עריכת בדיקה - תהיה החלטה זו מכוח הסמכות הקבועה בחוק החדש, והיא כמובן תהיה כפופה לתנאים הקבועים בו. פשיטא שטובת הקטין תהבהב באור בוהק לנגד עיני המומחים ולנגד עיניו של בית המשפט, ועל כך אין צורך להכביר מלים. למותר לציין כי החלטה זו מתייחסת לסוגיית הסמכות העקרונית בלבד, אשר לנסיבות הספציפיות ובמיוחד לטובת הקטין מובן כי אינני מביע כל דעה.
ו. אשר לטענות כי מלכתחילה אין מקום לבדיקת אבהות ואף לבדיקת הבקשה, חוששני - עם כל ההבנה - כי אין מקום לדון בכך בגלגול שלישי. החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה נושא ההליך עניינה הסמכות, ועליה נסב הדין, ואיני רואה עילה להרחבת היריעה.
ז. אוסיף מעבר לאמור, כי הגם שאין חולק כי בתיק זה אין חשש ממזרות, פרשנות נושא זה צריכה לילך יד ביד עם הגישה הבסיסית של מניעתם ככל האפשר של מקרי ממזור. המחוקק היה ער לכך בחקקו במסגרת התיקון לחוק המידע הגנטי את סעיף 28ה, שכותרתו "צו לעריכת בדיקה בנסיבות של חשש לממזרות לפי דין תורה", הקובע לגבי קטינים פרוצדורה שבה נכללות עמדת היועץ המשפטי לממשלה וחוות דעת מאת נשיא בית הדין הגדול, ולגבי בגירים פרוצדורה הקשורה ביחידת הסיוע לפי חוק בתי המשפט לענייני משפחה. בבג"צ 6751/04 מ' ס' נ' בית הדין הגדול לערעורים, פ"ד נט(4) 817, 855-854 נזדמן לי לומר:
"נושא רגיש... הוא הממזרות, שעליו אמרו חכמים (משנה חגיגה א', ז') כי הוא בחינת דברי הפסוק 'מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות' (קהלת א', ט"ו); ואת צערו של מי שהוכרז כממזר ראו חכמים כ'דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם' (קהלת ד' א'; ראו מדרש קהלת רבה, ד' א'); כן ראו הרב יהודה הרצל הנקין, 'היחס לממזר', תחומין, כ"ב, 50). גישת ההלכה היא לחפש דרכים למנוע הכרזת אדם כממזר, שקשה לראות פגיעה גדולה הימנה בכבודו של אדם (ראו סעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו). לענין זה ראו גם מאמריו של השופט המנוח משה זילברג בספרו באים כאחד (בעריכת צבי טרלו ומאיר חובב) 235 - 267, וכן ראו פסק הדין בענין האח והאחות מאת הרב שלמה גורן, תשל"ג. אוסיף, כי ביום ו' בטבת תשס"ד (31.12.03) נחתם הסדר בין נשיא בית הדין הגדול הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר לכותב שורות אלה בסיום כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה, באשר לאורח הטיפול בנושאי ממזרות, כדי לצמצם ככל האפשר מקרים אלה, על ידי ייצוג הקטין, קביעת הרכבים מיוחדים בעלי התמחות, אפשרות לדיון מחודש וכיוצא באלה. הסדר זה הועבר כהנחיה הן על ידי נשיא בית הדין הגדול לדיינים והן הנחיה לנציגי היועץ המשפטי לממשלה על ידי היועץ המשפטי, וכבר פעלו לפיו במקרים אחדים שהותרו לבוא בקהל".
בהסדר הנזכר נאמר, כי "חז"ל ביטאו את צערם העמוק ואת עומק הפגיעה באדם שנמצא ממזר ואינו יכול לבוא בקהל (וכאן באים הפסוקים שהוזכרו מעלה - א"ר) ...בתי הדין הרבניים, אשר אמונים על דברי חז"ל שמים דברים אלו לנגד עיניהם בדונם בעניני יוחסין". על בתי המשפט האזרחיים לשוות גישה זו לנגד עיניהם בפרשנות כל האמור.
ז. ולבסוף, המבקשת מעלה גם בקשה לדחייה על הסף, שלא נתקבלה בבית המשפט לענייני משפחה, ואשר לשיטתה לא טופלה כראוי בבית המשפט המחוזי. בעניין זה אין מקום להתערבות ערעורית בגלגול שלישי (רע"א 8862/08 צין טורס חדשה נ' אהרוני (טרם פורסם)), וודאי כך שעה שבית המשפט חש שיש מקום לבירור טובת הקטין במכלולה.
ח. אינני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשס"ט (21.12.08).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עש + מפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il